טיפול קוגניטיבי התנהגותי: מיתוסים ועובדות
כמה מיתוסים (לא נכונים) הרווחים אצל הקהל הרחב בנוגע לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), וכמה עובדות (דווקא כן נכונות) לגבי סוג הטיפול הזה.
האתר שלי: www.cbthaifa.com
חלק ב'- עובדות:
1.) הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי הנו טיפול קצר מועד יחסית.
נכון. הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי מוגדר כטיפול קצר מועד. כלומר, עבור חלק גדול מן הבעיות, הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי אורך כ-12 פגישות בממוצע. כמובן, שהדבר תלוי בגורמים רבים: סוג הבעיה, חומרת הבעיה, מידת המוטיבציה ושיתוף הפעולה של המטופל, וכדומה. היו מקרים שבהם טיפלתי, שהטיפול היה קצר הרבה יותר (6 ואפילו 4 פגישות), בעיקר בנושא של טיפול בכעסים וחרדות קלות, ואפילו מקרים קלים של OCD. מאידך, משך הזמן של טיפול בהפרעות מורכבות יותר כמו הפרעות אישיות, מוגדר מראש כשנה- שנתיים. לסיכום, הטיפול ברוב המקרים קצר, ואורכו תלוי במטופל ובבעייתו.
2.) הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי מתאים כמעט לכל סוג של בעיה.
נכון. הטיפול אכן מתאים לרוב סוגי הבעיות הקיימות כיום, כגון: חרדות, דיכאון, הפרעות אובססיביות, הפרעות אכילה, קושי בניהול כעסים והפרעות אישיות. הטיפול אף יכול לתת כלים לבעלי הפרעות שלא ניתן "לרפא", אלא להשיג שיפור בסימפטומים, כגון הפרעות קשב וריכוז, או עזרה בניהול המחלה לסובלים מסכיזופרניה. השיפור בבעיות שאינן הפרעות נפשיות מושג הן באמצעות טיפול תרופתי, והן באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי, שמשפר את התפקוד ואף מקל סימפטומים של חרדה ודיכאון, הנלווים לבעיות הנוירולוגיות.
בנוסף להיותו של הטיפול מתאים לרוב סוגי הבעיות, הוא גם מתאים כמעט לכל קבוצות הגיל- מילדים צעירים ועד קשישים. כל עוד יש למטופל יכולת ורבלית מסוימת (שלא חייבת לבוא לידי ביטוי בדיבור), ניתן לבצע טיפול קוגניטיבי. החלק ההתנהגותי של הטיפול מתאים אפילו להורים לילדים קטנים מאוד, או להדרכת אנשים העובדים עם פיגור שכלי ועם הפרעות בתקשורת. עם זאת, טיפול שמתאים לרוב הגילאים וסוגי הבעיות אינו בהכרח מתאים לכל האנשים. יש אנשים שנרתעים ממונחים כמו שינוי התנהגות, שינוי חשיבה או ביצוע משימות, והם מעוניינים באוזן קשבת בלבד, או בניתוח של מצבם בלי לעשות שינוי של ממש. לפעמים רוצים בשינוי, אך לא ממש מוכנים לנקוט בפעולה כדי שהוא יקרה. המטופל שפונה לטיפול קוגניטיבי התנהגותי צריך להבין, שלא מספיק רק להגיע לפגישות הטיפוליות, אלא קיימת ציפיה מהמטופל שיהיה אקטיבי- ורצוי גם בין פגישה לפגישה.
3.) בטיפול הקוגניטיבי ההתנהגותי יש "שיעורי בית".
נכון. המטופל שפונה לטיפול קוגניטיבי התנהגותי מתבקש לבצע משימות שונות גם מחוץ לפגישה הטיפולית. למעשה, ניתן לומר שרוב העבודה מתבצעת במהלך השבוע, מחוץ לפגישה הטיפולית, כאשר בפגישה עצמה ניתנים הכלים לביצוע משימות הבית. והרי זה הגיוני: המטפל רואה את המטופל רק שעה בשבוע, בדרך כלל. לכן, אנשים רבים תוהים: כיצד שעה בשבוע אמורה לגרום לשינוי ההתנהגותי והמחשבתי המיוחל? כיצד שעה בשבוע תפתור את הבעיה? כאשר מבצעים עבודה משמעותית בין פגישה לפגישה- וכמובן נותנים עליה משוב בפגישה שלאחר מכן, השינוי קורה משבוע לשבוע.
אילו מין שיעורי בית ניתנים בפגישה הטיפולית? שיעורי הבית מותאמים לבעיה שממנה סובל המטופל. למשל, מטופלים שסובלים מחרדת נהיגה, מתבקשים לערוך "נסיעות תרגול" במקומות שבהם הם חשים שהם מסוגלים לעשות זאת כרגע, וניתן לעשות זאת בליווי בן משפחה או חבר שהם סומכים עליו. מטופלים שלומדים ניהול כעסים, מתבקשים ליישם את הטכניקות שלמדו בפגישה, כאשר הם נתקלים בסיטואציות שמכעיסות אותם. מטופלים הסובלים מ- OCD מתבקשים להפסיק באופן הדרגתי טקסים שהם מבצעים בבית- למשל, לשטוף ידיים במשך פחות זמן ממשך הזמן בו הם רגילים לעשות זאת. וקיימות עוד דוגמאות רבות.
4.) הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי משנה את החשיבה.
אמנם זה נשמע מעט יומרני, אבל זה נכון. ליתר דיוק, המטופל לומד במהלך הטיפול מהם דפוסי החשיבה שאינם מועילים לו, שיכולים להיות מאוד שליליים או מוגזמים. כדי לשנות אותם, המטפל והמטופל מוצאים יחד הוכחות נגד למחשבות מסוימות, הקיימות כתוצאה מהדפוסים הללו, ומחליפים אותן במחשבות רציונליות, כלומר הגיוניות ומציאותיות יותר. בדומה לכך, משנים דפוסי התנהגות, שלפעמים היו קיימים אצל המטופל במשך זמן רב, ומחליפים אותן בהתנהגויות מועילות יותר.
